יהודים ראשונים הגיעו לגליציה המזרחית עוד בתקופת הנסיכות הרוסית של ווהלין-גליציה, במאות ה-11 -12, אבל התארגנותן של קהילות יהודיות בערי גליציה וצמיחתן הדמוגרפית התחילה רק אחרי סיפוח האיזור בידי מלכות פולין, במחצית השנייה של המאה ה-14. קהילות חדשות אלה קמו בעקבות הגירה יהודית מסיבית מארצות אשכנז – גרמניה ובוהמיה. לתקופה זו שייכות עדויות חומריות ראשונות לקיומן של קהילות ישראל בגליציה – בתי כנסת ובתי עלמין, שסגנונם וצורתם מעידים על השפעה ברורה של מורשת אשכנז.
עוד בראשית המאה ה-20 נזכרות בספרות מחקר מצבות יהודיות בודדות מהמאה ה-14 שהתגלו בבתי עלמין ישנים בגליציה (העתיקה ביניהן נמצאה בלבוב והיא משנת 1348), אבל אף אחת מהן לא שרדה עד היום. לעת עתה המצבות המוקדמות ביותר שידועות לנו הן רובן ככולן מתקופה שאחרי גזרות ת"ח-ת"ט (מרד הקוזקים של 1648), כאשר הקהילות שנפגעו קשות בעת הגזרות התחילו להשתקם. לאור זה הממצאים שהעלו משלחות תיעוד של העמותה מקבלים חשיבות יתרה. בעונות 2017 ו-2019 בעת העבודה בבתי עלמין של הערים בוסק ובוצ'אץ' נחשפו ותועדו בידי חוקרי המשלחת עשרות מצבות משלהי המאה ה-16 – מחצית ראשונה של המאה ה-17. מצבות אלה, שרובן לא היו ידועות לחוקרים לפני כן, שופכות אור חדש על חייהן של הקהילות היהודיות בגליציה בימי הביניים ומעידות על עוצמתן התרבותית והכלכלית.
בגלרייה מוצגות התמונות שצולמו על ידי ראש המשלחת ד"ר בוריס חיימוביץ' בשטח בתי העלמין בעת מלאכת התיעוד.
סרגטה פיתוח תוכנה